מבוא לבורון קרביד

בורון קרביד, הידוע גם כיהלום שחור, הוא חומר אנאורגני עם הנוסחה הכימית B₄C, בדרך כלל בצורה של אבקה אפורה-שחורה. זהו אחד משלושת החומרים הקשים ביותר הידועים (אחרי יהלום ובור ניטריד מעוקב) והוא משמש בשריון טנקים, אפודים חסיני כדורים ויישומים תעשייתיים רבים. קשיותו של Mohs היא בערך 9.5.
הוא התגלה במאה ה-19 כתוצר לוואי של מחקר על בורידים מתכתיים, אך לא נחקר מדעית עד שנות ה-30. ניתן לייצר בורון קרביד על ידי הפחתת בורון טריאוקסיד עם פחמן בכבשן חשמלי.
בורון קרביד יכול לספוג מספר רב של נויטרונים מבלי ליצור איזוטופים רדיואקטיביים כלשהם, מה שהופך אותו לבולם נויטרונים אידיאלי בתחנות כוח גרעיניות, בהן בולמי נויטרונים משמשים בעיקר לשליטה בקצב הביקוע הגרעיני. בורון קרביד מיוצר בעיקר למוטות הניתנים לשליטה בכורים גרעיניים, אך לפעמים מכינים אותו לאבקה כדי להגדיל את שטח הפנים.
יש לו מאפיינים של צפיפות נמוכה, חוזק גבוה, יציבות בטמפרטורה גבוהה ויציבות כימית טובה. הוא משמש בחומרים עמידים בפני שחיקה, שלבי חיזוק קרמי, במיוחד בשריון קל, בולמי נויטרונים בכור וכו'. בנוסף, בהשוואה ליהלום ובור ניטריד מעוקב, בורון קרביד קל לייצור ובעלות נמוכה, כך שהוא יותר בשימוש נרחב. במקומות מסוימים, הוא יכול להחליף יהלומים יקרים והוא נפוץ בשימוש בהשחזה, השחזה, קידוח וכו'.